תערוכות

סדרת העבודות של רות אורנבך המוצגות בבית האמנים בתל אביב ,מקבלת משמעות עדכנית בעקבות אירועי ה7 לאוקטובר והטראומה הלאומית המתמשכת. במרבית העבודות ישנו דימוי בודד מול הריק הגדול. הדימוי, בית או פרח שמופיע בגודל של נקודה צבעונית בודדת מול משטח מונוכרומטי לרוב אפור שמדמה שמים מעליו, נראה כאיום קיומי ומצד שני יש בו גם צד פיוטי רוחני. אולי כמו במשטחי הצבע של רותקו המפגש בין הגדול לקטן מייצר את המתח האמנותי הנדרש. המרחב המוגן מופיע במיוחד בציורי הפרחים שלמרות בדידותם הם צבעוניים גדולים על פורמט עגול כמו רוצים לומר : אני דומיננטי נוכח ונותן תקוה.רות יוצרת דואליות קיומית. מצד אחד המרחב הקוסמי וחוסר הודאות האיום על הבית, ומצד שני תקוה שהטבע וגלגל החיים מעניקים לנו לימים טובים יותר.