תערוכות

בית. צמחיה שופעת. גבר בורא לעצמו גן עדן קטן, עיר מפלט. חלל מאפשר.

בתוך המרחב המגן הזה, מתאפשרת לו לעיתים הסתגרות ובריחה מן החוץ, והחלל הופך למעין לימבו, מנותק ממקום ומזמן. שם עוסק הגבר בכל מיני טקסים פרטיים, ספק ביזאריים: טקסי לידה, טיהור, ריפוי, בחינת יכולתו של גופו להתמוסס במרחב, מסעות של  טרנספורמציה. דברים נרקחים.

המרחב הביתי הופך למרחב של חלום, של תיאטרון, של אפשרויות. לחלל פרפורמטיבי.  לעיתים, הוא בימת התרחשות. מעבדת גבולות   לתוך החלל הפגיע והעדין הזה, הוא מאפשר כניסה של זרים. לפרק זמן מוגבל. נותן להם לעשות בחלל כחפצם. שני גופים נעים בחלל: של הגבר ושל האורחים המוזמנים ומביאים עימם כאוס.

היציבות מתערערת. הגבר בודק את גבולותיו. כמה חופש ייתן להם? לעיתים הוא מתנגד ולעיתים מתמסר. הדימויים מעלים שאלות על שליטה גברית במרחב. לעיתים נוצר עימות, לעיתים נולד רוך.