תערוכות

"אני נערת קוסמים, נחתכת ונשארת שלמה, פתחתי עבור זה דף אמצע, אני שלמה"

מקבץ עבודותיה של שרון פידל בתערוכה נוצר בשנת 2019 בתוך מחברת קטנה שהיא מעין כמוסה של מקום וזמן – רשמים וחוויות שספגה כששהתה באשפוז יום במחלקה להפרעות אכילה, בשל השמנת יתר בעקבות השתלת לב שעברה.
בתוך סדר יום קשוח ומובנה, בין מותר לאסור, במהלך טקסים יום-יומיים, בזמני המתנה וברגעי פנאי, רשמה האמנית את העבודות הזעירות והאינטימיות, ישובה על ספה במקום. את חומרי הגלם ליצירה הכינה מראש בביתה, ובעבודותיה מיזגה מקטעי גוף ודימויים המופקעים מהסביבה הביתית עם פרטים מהמקום. כל אלו משתקפים הן בציור החזותי והן בכתיבה הנלווית ליצירה.
חלוקת הקומפוזיציה למספר מקטעים והחיבור שהאמנית בנתה ביניהם, יוצרים מעין חרכי הצצה ומעבירים את תחושת הזרות והניכור מהגוף המשתנה. לדבריה "הזיכרון שלי של 'גוף של לווייתן' אינו מרפה ממני, כמו גוף שנפלט ממקומו הטבעי, מוטל על הגב, המשקל הסגולי כבד ולא מאפשר תזוזה".
כפות הרגליים והשוקיים מקבלות דגש בעבודות על ידי גולמיות הרישום והמעברים בין שטיחות הקו לפרספקטיבה, בין תנודה לקיפאונה. כפות הרגליים מוארות באלומת אור, נעות קדימה על הבהונות, הציפורניים משוחות בלק ורוד מנצנץ, שעונות על העקבים, יורדות ל"פלייה", נמתחות בנעלי בלט ורודות.
דמות האמנית מגיחה מהרישומים על עמוד או על כפולת עמודים, נראית מעט גרוטסקית כ"דמות מצוירת" שאינה מתחשבת בחוקי הכבידה – לעיתים מרחפת, פעמים צפה. דיוקן הפנים הנרשם על המצע, מקוטע במשחקי פרספקטיבה, נתפר בחוט ובמלמלה המגלים ומכסים. "גוף כמו אקורדיון אנושי, שכדי להפיק מוזיקה חייב להגיע לקצה שלו", היא מעידה.