תערוכות

היא תערוכת צילום זוגית של שני צלמים-אמנים צעירים
אפרים ווסה ועדן זורניצר המציגים חלקים מגופי עבודה אישיים, עכשוויים והאמיצים.
את התערוכה אצרה הצלמת-אמנית רונה יפמן, עבור הגלריה של בית הספר לאמנות במכללת ספיר.
עקב המצב פונתה הגלריה והתערוכה זוכה להתארח בבית האמנים בתל אביב.

אפרים ווסה, נולד ב 1986, בקרית ים, ישראל, הוא בן להורים עולים מאתיופיה בשנות ה 80, אשר חוו טרגדיה במסעם לארץ.
ווסה הוא בוגר המחלקה לצילום, מכללת מנשר לאמנות. 2020

חי ועובד כעת בתל אביב  בסדרה המוצגת, ווסה מבטא דרך צילומים עצמיים, עבודה עם עור, אור ואריגות דיגיטליות,
דיסמורפיה שהוא חווה מגיל צעיר.
הוא כותב: ״הפחד להראות את הגוף שלי שם אותי במקום שתמיד עסקת  בהסתרה.
בהתייחסות לגוף שלי כמרחב יצירה זה נותן לי את החופש להכיר מחדש את
עצמי ואת הגוף שלי, אני משתמש בדיסמורפיה שלי כעוגן לביטוי הרגש שלי, אם זה דברים
שחוויתי בעבר או דברים שאני חווה כרגע.״

עדן זורניצר, (היא/הוא/הם) נולדו ב 1995, בירושלים, חי.ה עובד.ת בתל אביב.
בוגר.ת המחלקה לצילום, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים,2022
בתערוכה זאת מציג.ה עדן  פרויקט מתמשך העוסק במעברים מגדריים ולימינאליות,
מפרספקטיבה אישית, עכשווית ומקומית.הדיוקנאות של עדן, מתמקדים באנשים המתועדים על ידם
בעזרת מצלמה בפורמט גדול כאשר הדגש של עדן הוא חיבור שותפים למסע של שחרור

הכבלים החברתיים של המגדר, מעבריות והמצאה מחדש.
בנוסף מוצגים בסדרה דימויים מופשטים שנעשו בתהליך אנלוגי במעבדה דרך הנחת נוזל
של הורמון הטסטוסטרון על גבי נייר צילום שנחשף לאור בתהליך הפיתוח

נקודת ההשקה בין גופי העבודות של עדן ואפי, הוא במיוחד הגוף, המבטא את מרחבי היצירה ובבחינת הזהות, מנקודת מוצא ביוגרפית,
אישית ואינטימית, אך מעורבת עם מודעות חברתית ופוליטית גבוהה.

וכמו כן, אני מוצאת את החיבור בין גופי העבודות בדיסוננס בין המקומיות הקיימת בנושאים ובמקום שצולמו,
לבין תחושה פנימית שעולה מהן של אי שייכות, תלישות, בידוד, וחיפוש אחר אפשרות אחרת לחופש, מרפא והכרה

נקודת ההשקה נוספת בין הפרויקטים והאמנים עדן ואפי, היא דווקא השונות הקיצונית המאפשרת מפגש ודיאלוג אישי, אמנותי ומרגש ביניהם ובחלל עצמו.

רונה יפמן, פברואר, 2024