תערוכות

הדס שלגמן מפשיטה בציוריה את מעטה השומן החיצוני שמרכיב את מושגי היופי המערבי ‒ או את מה שנשאר מהם ‒ וחורטת את תשוקותיה אל תוך נייר זפת שחור. אין זמן ואין אוויר על מצע העבודה ובתוכו. הדמויות המוחצנות העירומות עם הפות הפתוח, הזין הענק והשדיים הגדולים מהדהדות ביניהן ויוצרות הרמוניה, שבמבט ראשון נראית כמצוירת על אריג בד עבה שהוצא מהאדמה, ממצא פרהיסטורי מרתק.
בסדרת הציורים "נאמו" היא מביעה את חזונה האישי ‒ איך אמור העולם להיראות. אידיאליזציה של מציאות פרטית עם מרכיבים של ציור פרימיטיבי, ואפילו מרכיבים של "ציור רע". ציור שמשלב בתוכו קריקטורה גרוטסקית, פראות והומור מתוך בחירה מושכלת ובגרות ציורית.
האמנית הדס שלגמן מתרחקת מתיאוריה ופורצת את קירות פעמון הזכוכית של השיח הפמיניסטי. בכתב ידה המתריס היא כורכת אידיאה קדומה בציור עכשווי ומציגה תפיסה רעיונית אחרת. היא מציבה את האישה במרכז העולם ומאירה באורות כחולים, אדומים וצהובים את עוצמתה, את תשוקתה ואת שיגיונה.

כילי קורן, פברואר 2020