תערוכות

בציוריה, מתעמתת חגית וינטראוב עם הרגע המתמשך בין קבלת בשורה לקליטתה.

באמצעות סגנון פיגורטיבי מופשט ובצבעוניות עזה, היא עורכת סדר חדש והופכת את הזמן למוחשי.

ציוריה, אשר נעים על רצף הזמן בעבר, נמצאים על הגבול הדק בין אומנות לקישוט ומציעים מציאות דמיונית,

אמורפית, אשר יוצרת אשליה ומסייעת להשלים עם המציאות בהווה.