תערוכות

האמן יאיר אלדר שהלך לעולמו ב-2019 ביטא את תשוקתו ותאוותו לחיים במעברים שבין ציור צבעוני, עשיר ומדושן, לבין ציור כהה ואפל. במבט ראשון הצופה יתקשה לזהות את נקודת החפיפה המקשרת בין שני ערוצי יצירה אלה.
לאורך 40 שנות עשייה אמנותית אלדר הוכיח מיומנות לתבניות יצירה מגוונות הנעות בין תקופת נסיעותיו למדבר סיני דרך תקופת מגוריו בארל שבדרום צרפת, העיר מרסיי, פריז, חיפה, ותל אביב. לאורך תחנות חייו ציטט מוטיבים ואורנמנטים מתרבויות נכחדות ודימויים מעולם האדריכלות העתיקה והמודרנית, עבודות אלה ברובן נמכרו או התפזרו ללא תיעוד ועל כן אינן מוצגות בתערוכה. אט אט ההפשטה תפסה מקום מרכזי בביטוי הוויזואלי וכתב ידו הציורי הצטמק.
במסלול יצירה נוסף בחר האמן חלקי חילוף של מכונות תעשייתיות שיצאו מכלל שימוש אותן פירק והרכיב בדרכו הייחודית ליצירות סמי-מופשטות בהן שולטת מציאות כאוטית, קודרת ומאיימת.
בחירתי כאוצר היתה לדלות ממכלול היצירה את עבודות הצבע על נייר כרומו שנאסף במכלי הפסולת של בתי הדפוס בדרום תל אביב. עבודות אלה צוירו בטכניקות מעורבות, בצבעי אקריליק ושמן, ובצבעים תעשייתיים. העבודות מותירות את הצופה בתחושה חקרנית, כמו מתנסה בעבודות הכנה, אטיודים לציורים עתידיים, משמעותיים ובפורמטים גדולים יותר.
דפי הכרומו מלאי שמחת החיים, מעידים על שימוש רווי בשכבות צבע עז ואקספרסיבי או טפטוף והתזה חופשיים. ניכרת תחושת ההנאה של האמן בתהליך היצירה. העבודות מבליטות אופטימיות, הצבע כמו מתנפל על הצופה ומפתה אותו לחדור אל נשמת הציור מבלי שיופרע בתמה או אובייקט ברור.
אלדר סוחף למסע בסקאלת צבעי המדבר ואפשר לחוש בהם את היובש והחום הצורב כמו את ניחוחות הרעננות בעבודות המדמות צמחייה ירוקת-עד. אלדר אינו חפץ לכפות נושא כלשהו, הוא משתדל שלא להרעיש את הפורמט הציורי במעברי צבע חדים ומנוגדים אלא במארג שקול של גוונים בעלי ניואנסים קרובים. ניתן לכנותם דפי נפש המבטאים נופים רוחניים יותר מאשר נופים ממשים.
בעבודות הכהות המוצגות בתערוכה ניתן לזהות דימוי מרכזי, המופיע כיחידני או משוכפל. הוא אינו מאבד את זהותו אבל לובש מאפיינים שאולים מעולמות אחרים ובכך מתנתק מעולם המציאות המוכר שלו. הדימוי, תלוש וצף, מציג חלון מציאות עכור ואי-ודאי המועבר אלינו באמצעות כלים של טשטוש ונותר כביטוי עלום.
ציורי החושך, מעידים על חיבתו של האמן לשיטוט הלילי בכרך העירוני, הרדום. החוויה בעבודות אלה ממשיכה את הקו האבסטרקטי העוטה צורות מאיימות של חורבן ודממה קיומית.
אלה יצירות רדי-מייד המשלבות משטחי פרספקס, רשתות מתכת, יריעות סקיי ומשטחי פלסטיק תעשייתיים. מתקיים בהם דיאלוג בין דו-ממד לתלת-ממד, ובין פיסול לציור. העושר הצורני, הרזה והנזירי מרשים בעוצמת אמירתו המסתורית.
האם זהו חזון אקולוגי, על זיהום? או שמא ביטוי של שקט פנימי? יתכן וזהו רחש טורדני הפועם מתחת לפני השטח? ההתבוננות בעבודות הכהות מעלה מחשבות על חרדת קיום, תהיות בנוגע לחיים ולמוות.
כשאלדר ליקט בפחי איסוף חפצים וחומרים תעשייתיים הוא היה מודע לסדרת העבודות אותה עמד ליצור; האמירה ותהליך העבודה היו נהירים לו מראש. דלות חומרי היצירה הפכו תחת ידו ליצירות נחשקות. הרזון החומרי לא נותר בעינו אלא שינה מצב צבירה והפך לאלמנט יוקרתי, בולט וזוהר. האמן השתעשע בהאצלה תרבותית של חפצים נטושים, בזיוף ואילוזיה, בבניית עולם דימויים חדש ומתעתע.

אוצר: בן צור