תערוכות

סופFUN נוצר בעקבות מפגש בין היוצרים ג'ניפר אבסירה ואיתן ברטל. שם הפרויקט מהווה הלחם בין שתי מילים המתמצתות היטב את החיבור המאפיין את עבודתם. הסוף כמראה הניצבת בפני ההוויה, וכבבואה לחוסר אפשרות מימוש התשוקה – מימושה היא רציחתה "המוות הקטן" בצרפתית ( la petite mort ). לעשות 'FUN' או 'היה סוף' כביטוי הסלנג הדיסוננסי, זהו המימוש האידיאלי בתרבות ההמונים להעברת הזמן תוך דהירתנו נטולת המעצורים אל הסוף.

ע"פ הפילוסוף אלכסנדר קוז'ב (Alexandre Kojève), מה תפקידו של המוות? קוז'ב מתאר את התהליך הדיאלקטי שבשיאו מגיע האדם לתודעה עצמית. אותו תהליך מושתת על התשוקה, כלומר על תחושת החֶסֶר הבסיסי ועל חיפוש ההשלמה והסיפוק. מה שמאפיין את האדם, בניגוד לבעלי חיים אחרים, המוצאים את סיפוקם בטבע, הוא שחיפושו פונה אל דבר שאינו בנמצא, אל דבר שיוציא אותו מגבולות היש ומכבליו, אל המושא שיענה לתודעתו, שכולה העדר, זרימה, וחירות, שהיא כולה אין.
בעידן שבו אין יותר אלוהים, או נשמה, או אידיאה אפלטונית, המוות הוא מה שנשאר לנו, הוא הוא שמציל אותנו ממחנק היש. לפי דבריו המחרידים והעוצמתיים של קוז'ב, המוות אף מבדיל בין האנושי לבין החייתי שבקִרבֵּנוּ, הוא המפריד בין האדם – החופשי, הזורם, המרחף – לבין הבהמה השוכנת בו. בעוד שהגוף אינו רוצה אלא לחיות ולשרוד, זו התודעה בלבד שמסוגלת לשאוף למוות כתשוקתה הייחודית.

הקונספט לעבודה המשותפת נהגה לפני הקורונה ופיתוחו הופסק בעקבות הופעתה, וכששבנו לעבוד על התערוכה חשנו כי זו הייתה מעיין נבואה שהגשימה עצמה והתאימה כמו כפפה לרוח הזמן.
התערוכה מציעה מסע משועשע מסויט 'בין סופים שונים', "הסוף"- ככזה אשר כולל את הביוגרפיות של האמנים, על הדומה ועל השונה שבהן; איתן הסובל מילדותו ממחלת אסטמה קשה שהשפיעה על עבודתו האמנותית, וג'ניפר שפציעתה בתאונת דרכים השפיעה על דרכה האמנותית. בעבודתם של שניים אלה, ניכרת ההשפעה של 'המסך': קולנוע, טלוויזיה ומחשב; איתן שעבד בתחום תקשורת המונים, הפרסום והתעמולה כמעצב וג'ניפר מגיעה מתחום הקולנוע, הצילום והרשתות החברתיות. כל אחד מהם מבטא באופן ייחודי ושונה את התנסותו עם חווית הסוף. המפגש עם עובדת מותו, ועם החסך; בין אם בראייה ובין אם בנשימה, באמצעות המרחב הדיגיטאלי.

התערוכה רוצה להעביר תחושה של גן שעשועי סוף. העבודות מדלגות בין אבסורד, טראש ופופ. העבודות מדברות באופן ישיר, דרך אובייקטים מוכרים שעברו שיבוש. היא מורכבת ממספר מוקדים בהם מייצבים ממוכנים רובוטים, סרטי וידאו ותצלומים:

במובאת הכניסה לחלל התערוכה בלון ענק שחור מסתובב פרא ומאיים על הנכנס לתערוכה, הבלון אוסף אבק פחם שחור מדימוי הנמצא על הקיר ומלכלך ומטביע אותו על הקירות הלבנים בחלל. שני מסכי וידאו מוצבים בחלל.
דרך המבואה נכנסים לחלל הראשי, לאורכו תלויות העבודות של ג'ניפר. ארבעה צילומים בכל צד עליהן היא שוברת ביצים. (ארבע עבודות בכל צד, בהן היא שוברת ביצים על דימויים שונים.) בגב החלל מוצבת "מכונת יריית גרעינים" המופנית אל הקיר ויורקת גרעינים שחורים על המבקר העומד מול הקיר, כמעין הוצאה להורג.
עבודה נוספת המוצבת במרכז החלל היא מכונת הנשמה המנשימה תחת.
בקצהו המרוחק של חלל התערוכה מופיע על קיר המשפט "Life is a horizontal fall". מתחתיו תלוי שעון קוקייה אשר בכל שעה עגולה מתאבדת ממנו דמות פורצלן קטנה ומתרסקת על הרצפה. מאחורי הקיר המבקר מוזמן לקפוץ לתוך קברו העשוי מבריכת כדורים שחורים בדומה למשחקיית ילדים, כאשר תצלום רנטגן של יד שבורה תלוי על התקרה וממנו יוצא סימן של שידור Wi-Fi.