תערוכות

תערוכת היחיד של האמן שלמה ישראלי מתייחסת אל מעמדו של הצלם ביחס לצופה – כמתווך/ כמוען.

ישראלי מגיב למציאות "הרגילה" (אם יש כזו) ומטביע בה את אמירתו החזותית באופן שהיא עוברת טרנספורמציה טוטלית. העיסוק בצבעוניות, במבנה ובצורה, שהם בבסיס אמנות הצילום, מתווסף או נגרע בדרך כלל לאחר הצילום עצמו.

עדשת המצלמה היא כמו פאלטת צבעים שבאמצעותה "מצייר" הצלם את סיפורו ובה בעת מציע לכל אחד מאיתנו לצייר בעצמו סיפור משלו. נוצרת דקונסטרוקציה של שדה הראיה שדרכה חוקר הצלם את סביבתו ואת אופני הנראות שלה כפי שעוצבו על ידו. התערבותו במלאכת המצלמה פותחת בפניו אפשרויות אינסופיות של ביטוי ושל אמירה אותנטית.

העדשה היא אקראית ועם זאת האקראיות שלה מקפיאה וממסגרת הבזקים רגעיים, חזיונות ואף משקפת בדיונות.