תערוכות

"האם נשים אינן יכולות למצער לחשוב באמצעות הגוף, לשוב ולחבר את כל הפריטים אשר הופרדו ביד גסה?" (אדריאן ריץ', 1989, ילוד אשה, תל אביב; עם עובד)
אביבית גרף – גרסל בתערוכת היחיד הראשונה שלה עוסקת בפער שבין פנימיות לחיצוניות, בין הבשר לעור, בין עירום לכסות.
עבודותיה טוות גוף ועור ומביאות נקודות מבט ביקורתיות על אופן ייצור המבט על גוף נשי. נשותיה חסרות פנים, חסרות זהות קונקרטית ומשמשות כמפתח לייצוג של נשיות – מחד, שבורה ושבירה, מחוררת, מרצדת וריקה, ומאידך, אותה הדמות על דרך החזרתיות, מגייסת עוצמה ומצטברת לכדי כוח, עוצמה, עור (ואור) גדול.
הגוף, כפי שעולה מרצף העבודות בתערוכה, הוא רק משל למצב הנשי; גרף – גרסל יוצאת כנגד הסטריאוטיפים שהגדירו "אישה" באופן מסורתי. היא מבקשת לנסח את מהות הנשיות כשאלה פוליטית, חברתית, מינית, תרבותית.
הפעולה האמנותית עצמה מכתיבה פעמים רבות את עבודותיה של אביבית. גילוי וכיסוי, קצב משיחות המכחול, הדבקה של מסקינטייפ כאגד מדבק ומשחזר את הדמויות אותן היא יוצרת. "האמנות שלי שזורה ומלופפת בחוויות מכוננות. אני דנה בשבריריות הקיומית ובארעיות של הרגע".