תערוכות

דיתה "עושה בידיים" . בזה השם החליטה האמנית לקרוא לתערוכתה. אין ספק שמדובר בהתרסה הומוריסטית. אומרת משהו שלא אומרים והמשכו אומר הכל.

במחשבות על גוף העבודות , שאלת מעמד מלאכת היד וההנאה שבעשייה בולטת עובדה זו.

התשובה לשאלה רטורית זו נמצאת בלב קיום העבודות ובעצם החדווה שהן נוצרות.   דיתה היא סוג של ציידת. ציידת של צורות דימויים וחפצים שאבד עליהם הכלח, השימוש הכמעט

בלעדי בברזל חלוד שביר ומכורסם הכרחי לניסיון שלה לתת תוקף וחיים בחומר חזק ונוקשה שאיבד מתכונותיו אלה במהלך הזמן. תכונות אלה משתנות בידיה של דיתה לאנושיות, פריכות ומעוררות חמלה.

גם דיתה בדומה למשפט שפיקאסו תבע " אני לא מחפש אני מוצא:, מוצאת צורות שמזמן סיימו את תפקידן. זהו תנאי סף לטיפולה של האמנית. ביצירותיה, בכישרון ובאינטליגנציה ויזואלית נדירה, מפיחה חיים חדשים שלאחר המוות.

פרופ, פיליפ רנצר