תערוכות

יוסף שליין – יוסל ברגנר

על יונקים וציפורים

התערוכה מוקדשת לפסליו ורישומיו של יוסף שליין, בעיקר בנושא יונקים וציפורים. שלוש העבודות של יוסל ברגנר המוצגות בתערוכה משקפות את שיתוף הפעולה בין שני היוצרים, כפי שבא לידי ביטוי בתערוכה שהנושא המשותף בה היה ציפורים, שהוצגה ב-2001 בבית האמנים בירושלים. חברותם הקרובה של האמנים הייתה רבת שנים. במהלכה עקב ברגנר אחר יצירתו של חברו שליין – אנטומולוג, פרופ' לפרזיטולוגיה, המפסל מצעירותו.

פסלי החיות של שליין ניחנים בבסיסיות ובקווים תמציתיים ונוצרו במגוון חומרים: עץ, אבן, ברונזה, זכוכית מגורענת, אפוקסי ועוד. מבטו הדקדקני של האמן כחוקר, הידע שרכש בנושא והקשר העמוק לטבע ניכרים בעבודות. יצירתו מאזכרת בגולמיותה ובבסיסיותה את רוח הפיסול ה"כנעני".

"פסלים קטנים-גדולים בעלי תנועה דינמית, החלטיות, נחישות פנימית. הטלפיים חזקים מאוד, ננעצים, מוכנים לתאוצה או לזינוק […] עיבוד תווי הפנים והגוף מלוטש ומופשט. בד בבד נשמר, כמובן מאליו, גרעין החיה המתוארת."[1]

הקשר לחי ולצומח טבוע בשליין עוד מצעירותו. בעבודתו כחוקר שהה רבות בשטח, במדבר ובצפון הארץ, בנופיה ההיוליים של המדינה עוד בראשיתה. בסטודיו ובביתו של האמן, נמצא אוסף פסלי חיות ממגוון מחוזות.

"כשאתה מתבונן בפסלי החיות של יוסף שליין אינך יכול שלא להבחין ברגישותו לאינסטינקטים הפועלים בבעלי החיים האלה, וביכולתו לתרגם אותם ולתת להם צורה בחומר."[2]

בעבודותיו הוא לוכד את שפת הגוף ותווי אופייה הפראיים של החיה, תוך שימת דגש על דריכות הגוף בעת יציאה לטרף, הגנה עצמית ומלכוד. דימויי החיות בקומפוזיציות שנוצרו טעונים במתח בין תנועה לקיפאונה. היכרותו של האמן עם אנטומית הגוף אף היא ניכרת ביצירה – פירוק ובנייה אנליטית קפדנית של שלדיות הגוף, מבנהו ויציבתו.

עוד בתערוכה, שליין מציג רישומי ציפורן מוקדמים הניחנים בקו מצומצם ורישומים אחרונים בצבעי טוש ופסטל בצבעוניות אדמדמה, שחורה וחומה עם הדגשים אקספרסיביים. בעבודות מופיעים דימויי חיות בודדות, בעלי חיים ביריבות זה מול זה, דמות אדם המתמזגת עם חיה. מרבית הדימויים מצוירים בפרופיל, במרכז המצע, ללא רקע.

יצירותיו של יוסל ברגנר מסדרת "חפצים כועסים" משנת 2001 הוצגו בעבר בתערוכה המשותפת לשליין ולו בבית האמנים ירושלים – רישומים על בד, מרביתם בפחם, שצוירו בתגובה על עבודותיו של שליין.

"מאחורי הדימוי החזותי מסתתר תמיד "המחקר" של ברגנר בנושא נפש האדם, אין דבר שקשור בהתנהגותם של בני אדם שאיננו מסקרן ואיננו נבחן בדקדקנות […] אם כי מתוך אמפתיה אנושית במעבדת הנפש שלו."[3]

בסדרה הצייר נוטל ממאגר הדימויים המוכר שלו – חפצים חסרי בית וציפורים הנמצאים בתנועה ובסחרור, חגים סביב חפץ אחד במרכז הקומפוזיציה לקראת התנגשות צפויה. דרך דימויים אלה ברגנר מתעד את עצמו בסביבתו.

"כל מנגנון הסמלים הברגנרי נצפד בעבודות הללו, משיל את צבעיו, נותר עירום מתוכן, הופך לקווי מתאר שחורים האוחזים תוך לבן, ריק. בתערוכה אחת ברגנר שורף עולם שלם […] ומחזיר בבת אחת את האובייקטים המתוארים למצבם השלדי."[4]

חיותיו של שליין שונות מבעלי הכנף האבודים והמסויטים של ברגנר, ומפנות מקום להיכרות בחיה ללא האנשת יתר.

אירית לוין, אוצרת

[1] דורית קדר, "חפץ, חיה ואדם: יוסף שליין. פסלים ורישומי דיות בגלריה אפרת," על המשמר",  17.02.92.

[2] כרמלה רובין, יוסל ברגנר: רישומים על בד; יוסף שלין: פסלים (קטלוג התערוכה; ירושלים: בית האמנים, 2001). אוצרת: אירית לוין.

[3] רובין, שם.

[4] דרור בורשטיין, "היו תערוכות: יוסל ברגנר-יוסף שליין, בית האמנים ירושלים," סטודיו: כתב עת לאמנות 128 (2001): 63-62.