תערוכות

רגע לפני התרחשות, רגע לפני שהרוח  תשנה כיוון ותכתיב מציאות אחרת, רגע לפני שנתעורר לפורענות ולעבר עתיד נעלם…

ליאורה (קלעי) פולצ'ק מסמנת בציוריה ביקורת נוקבת על החברה האנושית שעוצמת את עיניה ומתכחשת לתרחישים סביבתיים, חברתיים, תרבותיים, פוליטיים ואנושיים שעלולים להלום בנו. תערוכתה היא מעין מסע אל חוסר הוודאות  וחושפת  הרהורים  של סמני סכנה קיומית וחיים בעולם שברירי . יש לציין שהציורים צויירו לפני המלחמה באוקראינה, והם היוו מעין נבואה לקטסטרופה העכשווית.

עולם הדימויים של ליאורה נוגע הן בפן האישי והן בפן הגלובלי. היא מרמזת בציוריה  על הסכנה הגלומה בהתעלמות האנושית מזיהום כדור הארץ,  השינויים הדמוגרפיים, גלי ההגירה האנושית הכפויה, משברים הומניטריים,   נשים שקולן דמם תחת כוחות פונדמנטליסטיים וכו'. היא מביעה את חמלתה הרבה לאלו  שנאלצים לעזוב את כור מחצבתם ולהגר בתנאים מחפירים,  יחד עם זאת, במערבולת נפשית ומטלטלת, ובמעין חיזיון אפוקליפטי, היא מתריעה  מפני התנגשות ציוויליזציות,  דתות, תרבויות ובני אדם. הפורענות עומדת בפתחינו ואנו מסרבים להישיר מבט אל מול נורות האזהרה שמהבהבות,  בוחרים שלא לשמוע ולא לראות, בוחרים בעיוורון.

בציוריה מופיעים דימויים שמסמנים התרחשות בנאלית, אפילו לעיתים פיוטית. אלא שדימויים כמו העיט, הנשר  החיה, הצל, הסופה, ההתפרצות הגעשית וכו',  שוברים את הרוגע, מרמזים על אפשרות אלימה ודורסנית, מסמנים זירה פראית שמצפה  מעבר לפינה ואינה יכולה להציע לנו משמעות קיומית אופטימית בעולם של חוסר יציבות וחוסר וודאות.

ציוריה של ליאורה נועדו לגרום לצופה אי נוחות ותחושה כי אנו לא באמת שולטים בעניינים ולא באמת מוגנים. עבודותיה של ליאורה נעות בין מרחבים של ערכי הציור הריאליסטי, למופשט והאקספרסיבי. כל אחד מציוריה המרשימים, מעיד על ציירת עם אג'נדה מובנית, מעוררת מחשבה ויוצרת דיאלוג עם המתבונן בהם.

ליאורה, עורכת דין במקצועה, מציירת שנים רבות ויוצרת בסטודיו שלה

שבדרום תל אביב .