תערוכות

עדי קרליץ רוקמת. היא רוקמת שירה ורוקמת תפילה, משתעבדת לפעולה, יוצרת יש מאין, טקסט מחוט, מנכיחה מילים של אחרים בידיה שלה.
לפני מספר שנים פגשה קרליץ בשירו של נפתלי שם טוב, "אמא".
החיבור שלה לטקסט וההבנה שלו כדימוי-פעולה היו מיידיים. מתוך חשיבה עיצובית, הטקסט פוזר בהמשכים והפך לסיפור שמתפתח בין פריימים. תגובה נוספת
אינטואיטיבית יותר, נוצרה בדמות 'לוכדי חלומות בלתי-מושגים' עשויים חוטי רקמה ומחטים. האובייקטים הלו מדמים עצם פולחני, עושים זאת מתוך התנגדות למבנה הצפוי של פעולתם, ולתפקידים המסורתיים של רוקמת, חוט ומחט.

התערוכה מנכיחה את הפער בין "עמל" לבין "עמלנות". הרקמה והנקיון נתפסים שניהם כעבודות נשיות. יתכן שהן מאפשרות זו את זו, אולי מובדלות במובן המעמדי ועדיין נשיות במובהק. אמנם רקמה היתה עיסוקן של בנות המעמד הגבוה, אך פירוק הפעולה מזמן רצף של דקירה ופציעה, לעיתים אף פציעה עצמית.

טקסט: תמר לב-און
צילום חלל: אלה אורגד