תערוכות

סדרת ה"פנטומים 2020" שמוצגת בבית האמנים בתל אביב, נוצרה במהלך הבידוד של ללה מיגירוב בזמן מגפת הקורונה שמתחוללת בתקופה זו.
הבידוד והמגפה העולמית הביאו את האמנית לתודעה אמנותית שמביעה מחאה נואשת נגד סבל וזוועה אנושית שכל מלחמה מביאה עימה. המגפה הנוכחית העירה אצלה את הזיכרון לסבל האנושי ובמיוחד זה היהודי שבלט במהלך מלחמת העולם השנייה .
ללה מציירת בפורמטים קטנים יחסית על קנבס בצבע רווי ודחוס. לדבריה: “ניסיתי להכניס מורכבות וסערת רגשות למקום קטן ששמו קנבס".
הדימויים המצוירים על גבי הבדים נראים ככתמים אנונימיים, נשמות עירומות שמקבלות אצלה שמות לרוב תנכיים, דמויות מופת שמסמלות קונפליקטים משחר ההיסטוריה האנושית כמו קין והבל, יעקב ועשיו, יצחק וישמעאל, לצד שמות של מחנות השמדה כמו טרבלינקה, דכאו וסוביבור. כמו רוצה לומר שהטבע האנושי מתחילתו מורכב מקוטביות שיכולה להוביל לאסון אם לא נדע לרסן אותו .
רוחות הרפאים של ללה מצוירות בלבן בדרך כלל ומעוררות חמלה וכאב, תזכורת לעבר ולמה שיכול להיות בעתיד. לדעתה, המאה ה-20 הייתה אחת המאות הקשות בתולדות האנושות ומה שמפחיד הוא ההידרדרות המוסרית שהביאה להשמדת המונים, דווקא ביבשת תרבותית לכאורה. בימים אלה במאה ה-21 כפי שזה נראה במנהיגות העולמית הסכנה שזה יקרה שוב המריאה מנקודת האפס.
החרדות והתובנות של ללה מוצגות על גבי הבדים בתערוכה. היא מבקשת להביע עומק אמנותי אינטלקטואלי ושואלת "מה יעלה בגורל האנושות שאינה יכולה להגיע לתחתית השורשים שלה או למקורותיה?"