תערוכות

בחדר השינה, מעל המיטה אני פוגשת בוקר וערב את פניה של פרידה קאלו, אשה חזקה ועצמאית, מורדת ושוברת מוסכמות שלמרות הטרגיות של חייה, התאונה הקשה והיותה עקרה, חיה חיים מלאי תשוקה ויצירה. פנים אחרות שמביטות אלי, בחיוך שובה לב, פני ננה סבתי, גם היא הייתה אשה רבת עוצמה, שעל אף עיוורונה בעשור האחרון לחייה, נשארה בעצמאותה וידעה לאחד סביבה את משפחתה הענפה.

"אשה לא נולדת אשה, אלא נעשית אשה" אמרה סימון דה בובאר, להיות אשה זו אחת הזהויות שלי ודרכה אני מתבוננת בעצמי ובעולם.

בשנים האחרונות אני מצלמת פנים של נשים, צילומי תקריב, פנים אמיתיות ופורטרטים של בובות בחלונות ראווה. התחלתי לצלם מתוך תחושת רחם פנימית, ואט אט צמחה בי ההבנה שאני מנסה לפרק ולהרכיב את הזהויות שלי ביצירה, כדי להבין טוב יותר את עצמי ואת המציאות סביבי.

תקריבים אלו מנסים לערער על תפישת ההבניה של גבריות ונשיות במרחב הציבורי, ניסיון להסתכל דרך המיקוד בפנים ובמיוחד בעיניים אל המרחב הפנימי.

נשים שונות – זהויות שונות – אני.