תערוכות

"הדבר הראשון שהִכה בי כאשר עברתי את מחסום הצבא ונכנסתי לעיר הנטושה, היה השקט. שקט מוחלט, דממה. אין אנשים, אין מכוניות, אין חיים. דממת מוות. השקט הזה צועק."

כך מתאר מיקי ברנדט את המפגש הראשון שלו עם העיר פריפיאט שנבנתה בסמוך לכור הגרעיני בצ'רנוביל, כדי לאכלס את עובדי הכור ומשפחותיהם, וננטשה אחרי פיצוץ הכור

ב-1986.

ברנדט חוקר בעבודותיו בעיקר אזורי אסון ומקומות שננטשו. בסדרת הצילומים מהעיר פריפיאט שאליה נסע כמה פעמים במהלך השנים 20017-2015, הוא בוחן את המקום כפי שהוא כיום, 32 שנים לאחר האסון. עבודותיו אינן עוסקות רק בהרס, אלא מתרכזות בסימני החיים שנותרו ומעידים על התרבות וחיי היומיום של תושבי העיר: תחנת אוטובוס, כיתות לימוד בבתי ספר, בית חולים, אולם ספורט, בריכת שחיה, אולם קונצרטים. האסתטיקה בעבודותיו מדגישה את התחושה של חיים שנעצרו, של מציאות שקפאה בן רגע, ואכן זו הייתה המציאות באפריל 1986, מאחר שפינוי התושבים היה מיידי והם התבקשו לקחת עמם רק מסמכים אישיים ומעט בגדים. חיים שלמים נותרו מאחור. צילום גלגל הענק שנותר עומד על כנו, מטריד במיוחד כשיודעים שהיה אמור להיחנך באחד במאי, ארבעה ימים לאחר האסון.

סדרת הצילומים של מיקי ברנדט מהדהדת וממשיכה את עבודותיו של הצלם רוברט פולידורי (Robert Polidori) יליד קנדה שצילם בפריפיאט ובצ'רנוביל בשנת 2001. ברנדט מוסיף נדבך, כאשר בכמה מעבודותיו הוא מציב זה לצד זה צילומים שמצא ברשת מהעיר פריפיאט כפי שהייתה לפני האסון, לעומת צילומים שלו מאותם מקומות בעיר כפי שהם כיום.

הצבה זו מטלטלת ומדגישה את השבריריות של הקיום שלנו בכלל.

בצילומיו אפשר לראות כמה מסימני התרבות הבולטים שנותרו בעיר: כרזות תעמולה קומוניסטית, צילומים של מנהיגי ברית המועצות ובפרט תמונות של לנין שנמצאו כמעט בכל מסדרון או כיתה. כל אלה מדגישים את הפערים שנוצרו בזמן, שכן אז אוקראינה הייתה עדיין חלק מברית המועצות.

כשמתבוננים בצילומים של מיקי ברנדט אפשר להבחין בתופעה מפתיעה: למרות הזיהום הכבד שנמשך גם כיום, הטבע הולך ומשתלט על העיר הנטושה. עצים צומחים מתוך הכבישים, אפילו בתוך הבתים והעיר נעלמת לאט, לאט בתוך יער.

ליווי אוצרותי, נורית ירדן