פתאום, באמצע החיים-טובה רון
כמו בכל קשר הדוק, עולות, בשלב כלשהו, השאלות: איפה בכלל היכרתם? איך היתה הפגישה הראשונה? האם היה זה קשר ממבט ראשון? האם ידעתם מן ההתחלה שגורלותיכם שלובים, או שזה התפתח לאיטו?
אז, למען הגילוי הנאות.
הקשר בינינו נכפה עלי. אתה היית מי שבחר לפגוש אותי, יותר נכון לתקוף אותי; זה קרה לפני שנתיים כמעט, שעה שכפית את עצמך עלי. לא טרחת להציג את עצמך, לגלות פניך, להתיידד; כנראה חששת שאחמוק מפניך.
לו היית ידידי, הייתי מציעה לך לשפר את דרך הצגתך העצמית, אחרת כל מיודעיך פשוט ישנאו אותך ויעשו הכל כדי להכחיד אותך. עומדים לצדי כעדים לכך, כמה וכמה ממיטב חברי, שגם אותם ניסית לתקוף; בשל מזגך הדורסני לא אנקוב בשמותיהם השמורים עמי.
(מתוך: "יומן הסרטן שלי" 2017 – 2018)
___________________________________
ליווי אוצרתי: נורית ירדן
-

בִּשְׁנַיִם: רעיה וניר שלו
אוצרת: דינה יקרסון -

כטאצ' ከታች: גודאי ביטואלין
אוצרת: סמדר מסינג -

הולכת לעולמי: עדי לרנר
אוצרת: הגר רבן -

ART OR LABOR: קבוצתית
אוצר: אוצרים: ארמנו טדסקי, ורה פלפול -

מילים מכובסות: מרינה מוחין
אוצר: אריה ברקוביץ -

פרס ארי ואן רוזנבלט לאמנות חזותית – וּמַבָּטִי נִמְלָח: מורן קליגר
אוצר: ניר הרמט -

השרצה: נמרוד נשרי
אוצר: אסף רהט -

חוטי כבילה: הרולד רובין, אנטון גרזנוב
אוצרת: אפי וישניצקי לוי -

טבע מנחם: מרים לצקו-קוצין
אוצר: אריה ברקוביץ






