תערוכות

טובה ברלינסקי היא דמות ייחודית באומנות הישראלית, שיצירתה הפלסטית החלה בגיל מאוחר יחסית, לאחר קריירה קצרה של משחק, ונמשכה שנים ארוכות עד למותה בגיל 106. היא עלתה לארץ מפולין בסוף שנות ה-30 והתגוררה בירושלים, שם גם עבדה. את לימודי הציור עשתה בבצלאל ובפריז, שם הושפעה מהסגנון האקספרסיוניסטי וההפשטה האירופית. תחילה ציירה נופי ילדות וזיכרונות מהעיירה הפולנית אוֹשְׁוִויֵינְצִ'ים ומאוחר יותר חברה לקבוצת "אקלים", שדגלה בציורי נוף מקומי והשפעת האור הישראלי על הציור.

התערוכה הרטרוספקטיבית פורשת בפני הצופים מסע ארוך שנים של יצירה. היא מבקשת לרכז מבט על מכלול עבודותיה של ברלינסקי: החל מהציורים המוקדמים, שבהם מורגשת ההשפעה האירופית מלימודיה בפריז ועד עבודות מאוחרות, שבהן ציורי דמויות משפחה שחלקן נספו בשואה. כמו-כן מוצגים ציורים מופשטים, דימויים של חלונות, תריסים מוגפים ודלתות, זיכרונות מתקופת השואה ועצי ברוש, האופייניים לבתי קברות  כהזדהות עם חללי מלחמות ישראל ולבסוף חזרה לציורי פרחים.

הציור של ברלינסקי נושא את רישומו של זיכרון – זיכרון של מקום, אנשים, אור וגעגוע – אותו היא ממירה לשפה הציורית. ציוריה נעים בין פיגורציה לרמיזה פיוטית, בין אור להתבוננות וזיכרון. התערוכה מציעה מסע של חיפוש מתמיד עם נקודות מגע בין העולם הנראה לעולמה הפנימי.