תערוכות

עבודותיה של גילה שנל בתערוכה "צריבת הזמן" נוגעות באסתטיקה של בליה והתפוררות החומר באמצעות טכניקות של צילום ושל עיבוד מצעי מתכת בחומצה(אבץ, ברזל ואלומיניום).

חומרי ההשראה – סביבות עזובות וזנוחות, פריטים שעברו תהליכי התכלות, דימויים בעלי מרקמים וחומריות עכרוריים – נקרים בדרכה בחיי היום-יום ובמקומות שהיא תרה בהם. מראות אלו, שעקבות הזמן והעבר ניכרים בהם, צדים את עינה, מתועדים בצילומים ולאחר מכן נשזרים בעבודות המתכת.

"בעיקר אני בוחנת טקסטורות… אני מבודדת אותן מהקשרן ומשנה את גודלן באופן שמעניק להן משמעויות חדשות. הטקסטורות הן מופשטות, כך שהן מצליחות לעורר מגוון של רגשות ומשמעויות".

העיסוק של האמנית במתכות, בחומצה ובהדפס ניכר כבר בגוף יצירתה המוקדם. התהליך הואץ בשנת 2009, אז החלה שנל לעבוד באינטנסיביות על פלטות מתכת בעזרת חומצה בסדנה במושב אביחיל, בחצר ביתה של האמנית דורית מגל. מקום זה שבו היא יוצרת, מהווה מעין כמוסה בחלל ובזמן, מעבדה להתנסויות וללמידת החומרים.

מלאכת היצירה ספונטנית ואקספרסיבית, בין היתר בצורות מעגליות ובתנופה קווית. תהליכי העבודה והפעולות החזרתיות מעוררים תחושת טקסיות: כיסוי הפלטה הנבחרת באספלט; ציור, רישום וחריטה מהירים; כיסוי, ייבוש, הכנסת המתכת לחומצה, שטיפה במים, טבילה בחומצה, שטיפה במים וחוזר חלילה. הפעולות החוזרות ונשנות יוצרות במתכת תחושת עומק שתוצאותיה שונות ממצע למצע.

"המתכת כחומר קשיח וקר נחשפת תחת ידיי לקורוזיה באמצעות חומצות החורצות שקעים ובליטות בטקסטורות מורכבות. שינוי הגוון של המתכת והעובי המבוקר מאפשרים תחושות חדשות ומגוונות".

הפלטה המעובדת הופכת לעבודת האמנות עצמה או משמשת מצע שעליו מודפס תצלום שצילמה. לתצלומים אופי נוגה וחרישי, והם יוצרים עם מצע המתכת דיאלוג המעצים את תחושת ההתכנסות. באמצעות מרקמי צבע עשירים נוצרים מפגשים בין הנגלה לנסתר.

היצירה הפואטית, שבה נמתחים גבולות החומר לעיתים עד להתפוררות וכליה, אוצרת בחובה הלכי רוח הנוגעים בחלוף וברובדי הזיכרון האישי.

אירית לוין, אוצרת