תערוכות

שחר אטואן – על סדרת התצלומים החדשה של דלית שחם

מה למהגרי עבודה בישראל ולאופנה העכשווית? כיצד – אם בכלל – אפשר לקשור בין המציאות המורכבת של אלו שעקרו ממולדתם עם הבטחה לפרנסה טובה יותר במדינה זרה, לבין משחקים של תדמיות ממורקות ושינויי סגנון תכופים, המניעים את גלגלי השיניים במערכת כלכלית אדירה? אלו רק כמה מהתהיות שמתעוררות למול סדרת התצלומים החדשה של דלית שחם, הממקדת את עדשת מצלמתה בקהילות של מהגרי עבודה מתאילנד בדרום הארץ, ולוכדת בה גברים ונשים בהפוגה רגעית.

העבודה היא שדרת חייהם, הסיבה שבשמה הגיעו לכאן, ועקבותיה נוכחים בתצלומים: בסימנים שהפועלים עוטים על עצמם – בגדים ארוכים, כובעים רחבי שוליים, כיסויי פנים וכפפות, בערוגות ובחממות המשמשות להם כרקעים, וכמובן בכלי העבודה שנושאים כמה מהם. השהיית העמל עצמו מפנה את הבמה לדרמה המתחוללת על פני השטח. הרמז המטרים לכך נמצא בהעמדה של הפועלים: הם ניצבים בודדים ונינוחים, מעלים על הדעת דוגמנים לעת מצוא שנעתרים בשמחה להזמנתה של הצלמת.

ומיד מתבקש לשאול – מה יש לדגמן במשקים החקלאיים בדרום הארץ? לא מעט, מתברר. שחם מאתרת אצלם אחדות מסוימת, מפתיעה, עם הנעשה בחזית האופנה העכשווית. אם להיות מפורשים יותר – היא מאמינה כי אפשר להצביע על קרבה מסוימת בין עובדי החממות והשדות לבין הצעירים המצודדים המאכלסים את עמודי הכרומו במגזיני האופנה. זו איננה משוואה פשוטה, ועבור הצופה היא מציבה תביעה מאתגרת לגישור שבצידה ויתור, או לכל הפחות השהייה רגעית של ההכרה במציאות עגומה למדי של תעסוקה.