תערוכות

את הצילום העברתי לבד והפכתי אותו לרקמת גובלן בחוטים שנותרו בבית הורי, ומחווה לעבודת הרקמה של אמי ז"ל.

בעבודת רקמה איטית וממושכת בעזרת החוטים של אימא אני מנציחה את דמות הילדה התמימה שהייתי.

זר פרחי זהב על  ראשי, נטיפי החוטים השזורים מתנצנצים באור יקרות – זיכרון מתוק  לפרחי הגן שגדלו בגינה  הקטנה שהייתה צמודה לבית הקטן, זיכרון, חיים, קמילה, יופי, געגוע…

צילום יחיד של ילדותי משך אותי לרקום את רקמת הגובלן בחוטי צמר ורקמה  שנשארו עוד מבית הורי, החיות שבי מתעצמת שוב ושוב עם תכי הרקמה הממלאים את הרשת; החוטים כזיכרונות חיים , מייצרים בתוך תוכי רגש עמוק של  כאב והתפרקות , שמחה ועצבות , תמימות ויופי.