תערוכות

בתערוכה החדשה של גבי בן זנו בבית האמנים בתל אביב, הוא חוזר לעסוק בנושא  הראש האנושי הן בתלת מימד והן בדו מימד.

הראשים של גבי עשויים מוטות ברזל חלודים שמחוברים זה לזה כערמת גרוטאות שיחד מייצרים צורה שמזכירה ראש אנושי. לדבריו, הראשים הם חלולים כלומר הם גם ראשים מוחשיים וגם כלום, פסי ברזל חלודים שאוצרים בתוכם אויר שיחד אנחנו בתודעה הקיבוצית מזהים אותם כראשים. גבי בן זנו , אמן ותיק ומיומן עוסק ביש והאין במהות ובחוסר משמעות. בדיאלוג שלו עם הצופה הוא מעניק לו קצוות שניתן לרקום מהן חוויה. הוא מייצר אשליה דרך אובייקט שיש בו אויר וקווים, אובייקט שאינו קיים פיזית . הראשים של גבי יוצרים דיאלוג עם הקונסטרוקטיביזם הרוסי של סוף המאה ה-19 ותחילת ה-20. הוא בונה קונסטרוקציה שלדית ללא מעטפת כשהאוויר מהווה חלק שווה ואף מרכזי ביצירה. הקונסטרוקציה שנראית אקראית לכאורה, הופכת למוחשית ואף מובנת כראש אנושי לא מזוהה,אסוציאטיבית כל אחד מהצופים יכול להרכיב לעצמו.באותה רוח של שימוש ברדי מייד זניח ומשומש, גבי תלש  חלקי קרטון ונייר מלוחות מודעות ברעננה עיר מגוריו, והפך אותם לבסיס קולאזיסטי בתוספת קווי דיו לראשים דו מימדיים. גם כאן ישנו דיאלוג מעניין עם הדאדא והמסכות של מרסל ינקו  כשהמעבר מדו מימד לתלת מימד מפתיע בדיוקו.

התערוכה בבית האמנים שמורכבת מתלת מימד ודו מימד היא מעין וריאציות מוזיקאליות על נושא. הקווים כמו מרחפים באויר מפרקים ומרכיבים צורות מורפולוגיות שבסופו של דבר נראות לנו כצופים מוכרות אבל גם פתוחות לדיון על מציאות ואשליה.