תערוכות

אודרי ברגנר/ רשמים – ניירות וספרי סקיצות
תערוכתה של אודרי ברגנר בבית האמנים תל אביב מפנה זרקור אל יצירה רבגונית רבת שנים. בתערוכה מוצגות עבודות בפורמט קטן – ציורים בצבעי מים ורישומים מתוך ספרי סקיצות וממגירות השידה בסטודיו – המאפשרות הצצה אל מאחורי הקלעים של עבודתה האמנותית.
אודרי ברגנר נולדה ב-1927 בסידני באוסטרליה, גדלה במלבורן, ולמדה בבית הספר של הגלריה הלאומית במלבורן. בשנת 1951 עלתה לישראל עם בעלה, הצייר יוסל ברגנר. ב-1957 קבעו את ביתם בתל אביב. במשך השנים עסקה בציור, עיצבה תפאורה ותלבושות (בעיקר בתיאטראות "הבימה" "הקאמרי" ו"יידישפיל"), איירה ספרים, וכתבה סיפורים קצרים.
דורי פרנס, שתרגם לעברית את ספרה "סיפורים מתל אביב", כתב עליה: "בת להורים לא יהודים – אם סקוטית ואב גרמני – ואשתו של צייר יהודי מאוד, ידענית מופלגת בספרות אנגלית ודוברת יידיש שוטפת, חריפת לשון אך מופנמת, היא משלבת בסיפוריה, בקווים עדינים של רישום, את הזרות, הקרבה והפליאה, ומעל כל אלה משוך חיוך של מין חמלה."
בעבודות אינטימיות אלו בתערוכה באים לידי ביטוי כמה יסודות חשובים ביצירתה: אהבתה לטבע – לאדמה ולצומח; הקשר הייחודי שלה לבעלי חיים שאיתם גדלה משחר ילדותה והיו מושאי התבוננות לרבים מציוריה; עבודתה הייחודית בתחום התיאטרון בלכידת מהות המחזה בקו, צבע ומקצב.
ברגנר הרבתה בנסיעות בארץ ולחו"ל, בגפה או בחברה, נושאת עימה ספרי סקיצות וערכת צבעי מים קטנה, ערוכה לתעד רשמים מטיוליה במקומות רחוקים וקרובים כאחד. מרבית העבודות צוירו מהתבוננות במראות ובנופים במחוזות שבהם חלפה או שהתה; אחרות נוצרו מזיכרונה.
בשנות ה-70, לאחר מות אימה, ביקרה תדיר את אביה במחוז דבון (Devon) בדרום אנגליה. הביקורים הניבו סדרת אקוורלים מכמירה, הנעה בין פיגורטיביות להפשטה ומתעדת את דמות האב בסביבתו הטבעית: ישוב מכונס בכורסה בסלון ביתו, מהלך או יושב בגן המוריק עם כלבו האהוב לצידו.
פרנס מוסיף: "זרות – וקרבה. אלה אינם סיפורים על תל אביב, אלא מתל אביב. מתוך תל אביב צופה הסופרת החוצה, אל הסביבה הקרובה ואל מחוזות רחוקים יותר – ילדות באוסטרליה, או מלכות הורדוס, שאליה מוביל אותה משפט של פלובר. על כל אלה היא כותבת באצילות פשוטה, ובפשטות אצילית. עבור סופרת זו, כך נראה, לא רק שענייני חולין מקבלים ממד של פיוט, אלא שהפיוט הוא לה דבר יום-יומי."

חצר הבית של אודרי ויוסל ברחוב ביל"ו בתל אביב שימשה עבורה מקור השראה. היא הקימה וטיפחה אותה כשמורת טבע עירונית, גן הנראה כנטול זמן ומקום. בעבודות אקוורל מעודנות, בכתמיות חופשית ובהפשטה, מצוירות פינות קסומות של המקום מכמה זוויות – הצמחייה המשתרגת בו, חתולים וציפורים השוהים או חולפים במקום, פינות ישיבה.
בהקדמה לספר ציוריה שיצא לאור לפני שלושה עשורים, כתב המחזאי והבמאי נסים אלוני: "מראשית היכרותנו, לפני למעלה משלושים שנה, ציירתי לעצמי את אבות אבותיה, משום מה, כעובדי אדמה. ותחושה זו נשארה איתי חרף עובדות אחרות שסיפרה לי עם השנים […] אולי משום שתמיד טרחה לטפח גן לגמרי לא הזוי בחצר ביתה […] אולי משום שהיא יודעת, יותר מכל איש שאני מכיר, להתהלך עם חתולים וכלבים, לקרוא בשמות ציפורים ולזהות פרחים ועצים."
העיר תל אביב, שהאמנית כבר הקדישה לה בעבר סדרת ציורים נרחבת, מופיעה אף היא בתערוכה – בנופיה ובדמויות של מתרחצים בבריכת גורדון המיתולוגית. ברגנר נהגה לשחות שם, ורשמה וציירה בפנקסה דמויות ששהו במקום – שוחות, עומדות או משתרעות על כיסאות נוח.
המתווים וציורי המים הקאמריים המוצגים בתערוכה חושפים פן פחות מוכר בעבודותיה של יוצרת ייחודית זו.
אירית לוין, אוצרת