שביל 20-23: איה חוברס
" אני מחפשת את השביל לאיזון לשקט שבתוך הכאוס"
במיצב שמוצג בבית האמנים בתל אביב, איה חוברס מבקשת למצוא את מקומה במרחב,
בשביל שאולי יוביל אל השקט בתוך הכאוס הכללי.
בחיפוש האין סופי אחר מגע הקסם שמייצר מצב נדיר של התגלות יופי וכאב, ריגוש וריחוף , איה בונה בחלל שביל עשוי חול שמוביל לחומת אבנים,
שבולמת אותו אבל גם מייצרת אופק סימבולי של תקווה.
חומת האבנים הכחולה בהשראת הים שנסוג והשאיר שרידי חיים, השאיר גם חותם לדורות הבאים.
החומה נראית גם כמו מתרס שאמור להגן מפני מתקפה.
המראות שמאחורי המיצב מגדילות את המיצב לאין סוף.
החשש מפני המשתנה והלא נודע המצופה לנו מוצג כאן דרך השביל הפיזי והסימבולי שאמור להוביל למקום בטוח ומוגן.
במספר עבודות המוצגות על הקיר נראית דמות שרועה בטבע בחופש מוחלט, דמות עירומה וטבע עירום מעין כמיהה לבראשית טהורה ותמימה.
דמויות אחרות שמוצגות נראות הולכות בנתיב שמצאו לעצמן.
איה חוברס (גם) אדריכלית מצאה דרך המיצב חיבור בין הפיזי למטא פיזי,
בין הפרוק לבנייה בין יופי לכאב
בין חרדה לתקווה.
אריה ברקוביץ
אוצר התערוכה
-
הדרך לאן?: ליזה זברסקי
אוצרת: אינה ארואטי -
רקמה אורגנית: דניאל מנו-בלה ואמנים.ות
אוצר: אילן מויאל -
לתרגם חושך לשפת סימני האור: קבוצתית
אוצרת: דליה דנון -
יומן: תמיר שפר, איילת שפר
אוצר: אריה ברקוביץ -
כעומק השלג: שרית לילה האס
אוצר: אריה ברקוביץ -
איש אדום: השי רוטמנש
אוצרת: דינה יקרסון -
בין פנים לחוץ – מסעה של אנסטסיה: אנסטסיה בן יעקב
אוצר: אפי וישניצקי - לוי , אריה ברקוביץ -
אנאמורפוזה: מהסופלהתחלה: ג'וזיאן ונונו
אוצרת: רבקה בקלש -
סביבה ביתית: אבי עזרא