תערוכות

תחת הכותרת ״שוב טבע דומם? היא שאלה״ מציג ראובן זהבי ציורים חדשים שיצר במהלך השנתיים האחרונות, בתערוכת יחיד שאצר ד״ר איתמר לוי בבית האמנים בתל אביב. הציורים בפורמט אינטימי מתמקדים בסצנות סטודיו של חפצים ״נמוכים״. הציור הופך למצע עליו צומחים תסריטים זעירים הרומזים לאינטראקציה אמביוולנטית, אישית, זוגית או חברתית- פוליטית. כותרות הציורים גם הן טריגר לנרטיביים אפשריים נוספים.

יש ובכוחו של חפץ בציור לעורר תגובה, להסיט אותנו מן האדישות שהיא מנת חלקו של האובייקט. כעין מראה, הוא אתנחתא בסריקת המבט האוטומטית הבלתי נפסקת של הסובב אותנו. בהקשר הציורי, מיונז על פרוסת לחם, קצה חוט, צלחת פלסטיק או פירורים, דוחקים בצופה להשליך מעולמו ומתרבותו על הציור.

כך מתאר את רוח התערוכה ד״ר איתמר לוי:

״ הציור מעוגן בריאליזם הפרוזאי של היום-יום, בבחינת "מה שרואים זה מה שיש". אולם, מעבר לאינפורמטיביות היבשה לכאורה, הומות מחשבות רבות, נדחסים זמנים שונים, יש תשוקה עצומה לעצם העשייה הציורית (גם אם תשוקה מעודנת מאד). העולם החשוף לכאורה רווי משמעויות נסתרות. מבחינה זו הציור הוא מדרש חזותי, הרהור בנושאי עושר ועוני, טבע ותרבות, נשיות וגבריות, סדר והרס, חולין וקדושה. אלו נושאים גדולים ומופשטים מאד, וזהבי מזמן את החשיבה העיונית להרהר בהם. אולם, העיון אינו נשאר ברמה האינטלקטואלית, שכן יש בציור שירה, לעיתים קרובות קינה ולא אחת גם מהתלה. הציור נעשה לתמונה מתוך חלום, להבזק של יופי, וזאת בלי לאבד מהריאליזם הביקורתי שלו המעוגן בהווה הישראלי.״

״… בעשור האחרון פנה ראובן זהבי למספר ז'אנרים מפוארים מתולדות האמנות: סדרת ציורי בית המשפט העליון יונקת ממסורת ציור הנוף והמבנים המונומנטליים…. בציורי דמויות המבקרים בתערוכה הוא משלב בין הציור הריאליסטי לבין שלל סגנונות מודרניסטיים ובציורי הטבע הדומם הוא יונק משיאי הציור של המאה השבע-עשרה בהולנד, ספרד וצרפת. כל המקורות הללו מוזנים אל החולין הישראלי, מטעינים עמדה אתית-פוליטית, תורמים לאינטימיות שבמפגש בין הגברי לנשי, העשיר לעני, השורד למתכלה. ״

(ד״ר איתמר לוי, מתוך קטלוג התערוכה ״שוב טבע דומם? היא שאלה״ , ראובן זהבי 2021)