תערוכות

יש רגע ברישום שבו הקו מתחיל לנשום ומתגבש לכדי ישות חיה, מפתיעה, כמעט בלתי נשלטת, כאילו נולדת מעצמה; אומרת תרזה חורין קרגולה.

סדרת הרישומים המונוכרומטיים, עליהם שוקדת תרזה במהלך ארבע השנים האחרונות, מציגה עולם סוריאליסטי־היברידי, המאוכלס בדימויים המעלים על הדעת חלקים צמחיים ואיברים אורגניים גם יחד: צלקת, עמוד עלי, שחלות; אברי רבייה צמחיים, תרמילי זרעים, קנוקנות, פירות, עלים שמהם בוקעות לעיתים עיניים, גפיים או כנפיים, הנשזרים זה בזה לכדי גוף בעל פוטנציאל של תנועה, צמיחה ומעוף.
בכל רישום נחשף "עמוד שדרה" סמוי וגמיש, ציר שממנו מסתעפות שלוחות מעלה ולצדדים, ולעיתים גם מכות שורש, כיצורים הלכודים בתוך לובן המשמש כאינקובטור: מרחב שבו מתחקה האמנית אחר מקצבים טבעיים של מחזור החיים.

תהליך היצירה מבוסס על רישום אינטואיטיבי, אינטנסיבי ומדיטטיבי, המזכיר כתיבה דאדאיסטית־אוטומטית. הקווים הדקיקים נרקמים לכדי מערך טקסטורלי צפוף, הלוכד איכויות ותצורות מגוונות של פלורה ופאונה.
מקרוב, הקו הופך למרקם תלת־ממדי; ממרחק, מתגלה אורגניזם שלם, בעל לוגיקה פנימית משל עצמו, המחבר באופן פלאי בין בוטניקה לאנטומיה.

הדימויים, אף שהם מזכירים את תחריטי ארנסט הֶקֶל ואת הרישומים הבוטאניים האניגמטיים של כתב‑היד  "Voynich" אינם מתיימרים לחקות ביולוגיה קיימת; הם מפרקים ומארגנים־מחדש את הרעיון של גוף וצמיחה בהגיונה הפנימי של האמנית, ובכך מציעים אנטומיה של פנטזיה.

בנוסף לרישומים והקולאז'ים מוצגים שני ציורים "ביצים" ו "צמה כחולה" המרחיבים את אותה שפה חזותית לממדי טוטם ספירלי, צמחי־חייתי, בגובה אדם. כתמי צבע תכולים, שמימיים, יוצרים אטמוספרה נזילה־רוחנית, וחושפים את רבדי העבודה הפנימיים והרגשיים, לצד רמזים ריאליסטיים המקודדים בוירטואוזיות: שרשרת פנינים סביב צוואר, או צמה קלועה המשתלשלת כשדרה גבעולית.

אלה מרמזים שההיברידים אינם רק פנטזיה ביולוגית, אלא דיוקנאות־עצמיים חמקמקים, שבהם זיכרון חומרי וגופני־נשי נטמע בשכבות הציור.

העבודות כולן, כמו מבקשות להתחקות אחר שורש הבנה, אותו היגיון החבוי של החיים. ניכר בהן סודו של טבע אחר, המצוי בהתהוות תמידית, המתפצל אל מחוזות חדשים של צמיחה ולבלוב, המחוברים לשדה תודעתי אנרגטי אֵתֵרִי.