תערוכות

ליזי מרציאנו מאפשרת בציוריה שהייה במקום מתוכו השפה מופיעה ואליו שבה ובו נבלעת. בציורים חלקי מילים ואותיות לצד חיות שונות אקזוטיות יותר או פחות אשר יחדיו מייצרים ניסוי כביכול למציאת שפה משותפת כאפשרות למשמע ולמקם מציאויות. היצורים והעיצורים מתקיימים במרחב האפור שבין סימן למסומן במידה מרובה כסמנים ארכאולוגיים של שברון, על פני שטח צבועים וחומריים. החיות מחזירות את הצופה אל המקום הראשוני ממנו בוקע הקול הראשון לפני שהפך למילה ואשר בהמשך באמצעותו ניתן לזהות את העצמי ואת האחר. זהו פס קול שמביע ומעלה אל פני השטח חוויות ותחושות מהקשת הלא מתווכת של החוויה האנושית. מרציאנו נותנת ביטוי לתחושות שתרם נמצאה מילה או מושג שממסגר אותם באמצעות שם תואר או הגדרה. היא ממקמת במרכז חוויה אישית של שטח הפקר שחורגת מן הגריד היומיומי אך מלווה צמוד שלו. התערוכה תעסוק באותן מקומות וחוויות שתרם קיבלו שם אך נוכחותם חוזרת ונישנית כאבני דרך אינטימיים בחיים הייחודיים של כל אחת ואחד מאיתנו.

אוצרת
חגית אונמני רובינשטיין