תערוכות

"דרך וואדי ערה, היא אחד מה"קבועים" של חיי, ׳דרך נוף׳ בלתי משתנה", אומרת בת חן שנייר, "זהו אזור מעבר פיזי ומנטאלי ממערב למזרח. נקודת מבט בביוגרפיה האישית שלי" .
לדרך יש מספר משמעויות; היא מסלול, נתיב, מקום כבוש או סלול ללכת או לנסוע בו, וגם מעבר ממקום למקום. הזהות המעורבת של בת חן והעולמות השונים המגדירים את קיומה, מכונסים, מתחברים ומתגלמים בוואדי הזה. האמנית מתעדת בצילומים את ממצאיה במהלך שיטוטיה בואדי, ואותם היא מפרקת ומרכיבה מחדש בעבודת הציור. היא פיתחה טכניקת ציור בשכבות רבות של צבעי שמן ועפרונות על גבי מצעי עץ שלרוב הינם במודוסים קטנים שבתהליך הציור היא מרכיבה אותם לציור המלא הסופי. דרך וואדי ערה, משובצת סלעים אדמת חוואר ואבני גיר שמתחתם זורמים מים רבים. מטפורית, החלחול במעמקים מגלם גם את המנגינה והשפה הנסתרת שמקדדת בת חן בעבודותיה . כיום היא מתגוררת  בישוב קציר, הקרוב מאד לוואדי ומתנהלת ומשוטטת בו בשגרת היומיום, ותמיד חשה בתוכו ובסביבתו שהיא בבית.
בת חן מרבה לעסוק בתיאור פני השטח, בציור נוף, וליתר דיוק שיכבת נוף אותה מבודדת ומעצימה האמנית על גבי המצע הציורי, כאשר לא פעם פרגמנטים מהנוף עצמו או חלקיו חוסמים את הראות, מסתירים טפח ומגלים טפחיים.
בתערוכה בחרנו להציג שלוש סדרות ציור עיקריות, סדרת 'וואדי ערה', המתבססת על צילומים של האמנית בהרים במעלה הוואדי, באיזור  הנסתר מהכביש הראשי  ובו חורבות בתי אבן.

העיסוק בפני השטח, גיאו-מורפולוגיה, בולט בסדרות רבות. בסדרת הציור 'טבקאת',  מתגלים לעיני הצופה מונומנטים בהם משתבשים סדרי בראשית והאבן על שכבותיה מרחפת ומשייטת בין שמיים למים, מעין יחידה שלוחת אדמה סוריאליסטית שפרשה כנף והתנתקה מהארץ.

גישות מודרניות רואות בתהליכי השתנות הנוף, חלק אינטגרלי מהמערכת הטבעית ולא שלב בדרך לתוצאה נופית עתידית רצויה. בת חן  מרבה לצייר עצים מונומנטאליים ומסועפי בדים לצד שאריות התרבות החומרית שהם מכסים עם הזמן והנוף והמקום שנוצר סביבן. הציור נעשה בשכבות רבות שהאמנית מכסה במחוות ורישום צפוף של עפרונות וצבעי שמן על גבי לוחות עץ .

סדרת ה  'טבקאת' היא גם קולאז'יסטית במהותה ואת תחושת החיפוש האינסופית אפשר לראות הפעם בחיבורים החדשים בין נופים מרחבי העולם לצד נופים מקומיים הלקוחים מצילומים שלה. בקולאז' היא בונה לוגיקה מסוג אחר, עולם שבמציאות אינו מתקיים כי אם רק בדמיונה. החיבורים הללו שבמבט ראשון נראים לא קוהרנטים יוצרים מתח ציורי וצורני שנבנה במקטעים לא לינארים ובהם חלקי מבנים, עצים, הרים ושכבות קרקע הנטמעים ומתערבבים אלו באלו, כשהאמנית עסוקה בגילוי וחשיפה סימבולית של שכבות זמן, שכבות של חומר אורגני וחומר אנאורגני . הפירוק ואחריו ההרכבה, כמו מהלך  של חפירה ארכיאולוגית ואו גיאולוגית, מנסה להיכנס לעומק, לתוך מנהרת תודעה, תוך פילוס הדרך להבנה.

בתערוכה תוצג סדרה חדשה שהיא תגובה למאורעות הקטל של ה-7 באוקטובר של נופי ההרס והחורבן בנגב המערבי. כאן המציאות עולה על כל דמיון וגם הזמן נדחק ונדחס לעבודה בהולה ואינטנסיבית בניסיון להכיל ולתאר את מה שלא ניתן לתפיסה על גבי לוחות עץ גושני קטנים.

הדיאלוג של בת חן עם המקום נראה ומרגיש אינסופי ומעלה מחשבות על מהו נוף ההולדת והבית שלה בציור, בתוכה ובמציאות. תהליך הציור הרב שכבתי נאמן לאופן שבו היא תופסת את מבנה הזמן כשהדיאלוג שלה עם המקום הוא מעגלי ואינסופי, ואולי הדרך היא הבית ?