תערוכות

בספר הערים הסמויות מן העין, מתאר מרקו פולו את וונציה כעיר מיוחדת שבהשוואה לערים אחרות היא מהווה השראה.עוד נאמר כי ונציה היא ” אפרודיטה מאבן שעולה מהמים”.  עיר יפה, רומנטית וחושנית אבל גם נרקבת ודועכת, עיר של ניגודים. סופרים ואמנים נמשכו אליה בתיאורים טעוני מסתורין מרתקים. לא פלא איפה שהמיתוס הוונציאני משך גם את יוכי שרם, אמנית ישראלית שהוזמנה להציג במסגרת הביאנאלה לאמנות בוונציה, ויצרה עקב כך מיצב רב שכבתי המשלב מראות מנוגדים של מציאות ודמיון, עבר והווה, רומנטיקה וריקבון אפוקליפסה אקולוגית  מעשה אדם.

בבית האמנים בתל אביב, המיצב של יוכי שרם מקבל משמעויות חדשות. ניתן לראות בו אלגוריה לאקטואליה של תקופתנו. צרופים של אסטטיקות שונות בהם רישומים, צילומים, קולאז’ ופיסול תלת מימדי, עובדו והוגדרו מחדש. המיצב קורא לדיון ומבט מחודשים על מעשה האמנות כמעשה קונספטואלי, מטאפורה על המציאות התרבותית העכשווית, כשקווי הגבול של נורמות מוסריות וחברתיות מתעממות. שרם מעמתת את הקורה בים המלח והיעלמותו ההדרגתית של הים מול עליית מפלס המים תנודות הקרקע ושקיעתה העתידית של וונציה.
וונציה של יוכי שרם שוקעת תרתי משמע. הרישומים ומגזרות הנוף הוונציאני שעל הקירות מטילים צלליות במחזה אבסורד סוריאליסטי, כמו גם הפסל הממוקם במרכז החלל שמדמה את השקיעה הפיזית של וונציה, מנוסחים במונחים של יופי מקולקל עם סוף טראגי. המים מקור החיים, מצד אחד עומדים להציף יבשות ומצד שני הולכים ונעלמים. שני אתרים בהם המים בבסיס קיומם; וונציה וים המלח. וונציה שוקעת וים המלח הולך ונעלם.
המיצב של יוכי שרם בבית האמנים בתל אביב, מציב מראה סימבולית, אנאלוגיה למציאות אקולוגית ואנושית זו. הפסל עשוי מתכת חתוכה בלייזר וגבישי מתכת מבריקה מדגישים את הסכנה והאיום הטכנולוגי. שקיעה נוגה, של תקוות ורעיונות ליברליים נאורים, זילות תרבותית לצד שחיתות חברתית, זלזול באחר והפגיעה האקולוגית מעשה האדם המודרני, משתקפים בשקיעה האלגורית של וונציה הנשגבת.

הריקבון וההתפוררות הפיזית מציבים מבט מטאפיזי. יוכי שרם בוראת עולם שהוא בא בעת שביר ומתכלה. היא יוצרת מיצב תיאטרלי בעל אפקט דואלי של קיום: חיים ומוות, ישות והיעדר, מסתורי ועל טבעי.