שקר השקיפות: לאה עתיר
האומנות היא השתקפות של החיים, שקר השקיפות קיים בחיים כמו באומנות. אני מחדדת את הרעיון ששקיפות לא הולכת יחד עם אמת.מומחים יכולים לתפור איזו מציאות או אמת שהם רוצים להראות. כל כך פופולארי לדבר על שקיפות, מנופפים במילה שקיפות בכל הזדמנות, כולם רוצים להראות כמה הם שקופים, ישרים, "דוברי אמת".
מתעתעים בנו. מאחורי גבנו, עמלים אנשי מקצוע, שליחי טייקונים, עורכי דין, טורחים להסתיר ולטשטש מידע, באותיות קטנות ובכל דרך כדי שלא נזהה ונראה את כל האמת. וכך יצא שאני מציירת שקיפות וחושבת על פוליטיקה, כלכלה, חברה, על חברות הביטוח, על ועדות למיניהן, שעובדות בחדרי חדרים ולא מאפשרים לעיתונות להיכנס, ברפואה, באוצרות המדינה , בעיריות, על תוויות של מוצרים, ועוד… ועוד…. ועוד….תופרים לנו מציאות בלי שנבין או נבחין בשקר. כך אני עושה בעבודה שלי בוחרת מה לקחת ומתי, יוצרת חיבורים משלי ואף אחד לא יוכל להוכיח שעשיתי טעות או להגיד שהכתם שהופיע בצהריים לא קיים בבוקר, או הצבע שמופיע מאי שם בחדר לא קיים, הכול שקוף ומשתקף. כמו במציאות אני מחברת נתונים שאני בוחרת והשקר לא מתגלה. פרט חשוב בעבודה שלי הוא שכל העבודה שלי נעשית תוך התבוננות בנושא, לא מתוך צילומים, בגישה ריאליסטית, כדי להתקרב למציאות ככל האפשר, כדי לשכנע שאני מציירת אמת. שומרת קשר הדוק עם ההשתנויות במהלך היום, לא ממציאה נתונים מן הדמיון, הכול קיים ונילקח מתוך המציאות, כל נתון בפני עצמו אמת, החיבורים הם השקר. בהמשך ניסיתי לברר לעצמי את גבולות הרמאות, עד כמה ניתן לשקר? עד כמה הצופה מאמין שהכול "כ"כ אמתי", כמה קירבה וקשר יש בין תוצאה של ציור לפירוש של המתבונן? עד כמה אנחנו שבויים ומקובעים בהתבוננות שלנו על דברים? עד כמה יפריע או יעזור הידע המוקדם שלנו?. התאים לי להוסיף כסף לציורים כי בסופו של דבר, מאחורי כל הדברים, הוא הגורם המניע את השחיתות, את השקר.
סיימתי לימודי אומנות בתל אביב בשנת 1970 ב"בית הספר הגבוה לציור ע"ש מרגושילסקי" מאז אני יוצרת ללא הפסקה, משתנה כל הזמן, כל תערוכה מתוך ה-20 שהצגתי הייתה חידוש ושינוי. ציירתי בגישות וטכניקות שונות, כל טכניקה שרתה את הרעיון עליו עבדתי. בסיס העבודה שלי הוא תמיד רישום, גם כאשר אני נמצאת על פרשת דרכים לרוב לאחר מיצוי שלב, ותוהה לאן עכשיו? אני חוזרת לרישום ומשם הכל פונה מעצמו לכיוון חדש.
-
הפרח בגני: תרצה ולנטיין
אוצר: אריה ברקוביץ ואיריס אלחנני -
במקום בו נפער ונגלה הריק: רוני ראובן
אוצרת: דליה דנון -
זהב לכול: יאנה סטופ
אוצרת: נטע לנצמן מכנס -
חיה בדיו ושדה צבע: דורית ספיר
אוצרת: אירית לוין, ד"ר דורית קדר -
בטון – התו השקט: חיים טל
אוצר: אריה ברקוביץ -
מחווה לאספן: דנה בראון
אוצר: דורון פולק -
מאותגר מערכות: יואב בן דב
אוצר: אריה ברקוביץ -
שיר בן יונה , 40 שנה למותה של יונה וולך: שלומי בן יקר
אוצר: דורון פולק -
נסטור: ירמי הופמן