תערוכות

הדימוי של תוף מרים בציורים בונה את המתח בין האמנית לבין הציור כמרחב של חיפוש. הוא נוצר באקראי מתוך הקנבס במהלך תהליך העבודה של מיכל שלי. היווצרות הדימוי העלה באמנית שאלות על מרים הנביאה, ממנהיגי העם בתקופת המדבר. היה זה עבורה ציווי להתבונן פנימה נוכח המציאות הקשה שסביבנו – כמו הקשר של מרים לתוף, ששימש לריטואל המוביל להסתכלות פנימה.

תוף מרים, בו השתמשה מרים לנבואה נשית להתבוננות פנימה מקושר במסורת נשית עתיקה של שירה וריקוד. מרים, נביאה שמשתמשת באמנות לקריאה להומניזם תוך שימוש בריטואל ליצירת תקשורת בעולם בין בני האדם. רק בהתבוננות פנימה תתאפשר תקשורת בעולם כה מסוכסך. האמנות אף היא כלי להתבוננות אנושית פנימה. היא עשויה לתרום לשינוי בתפישה, במטרה ליצור גשר ותקשורת אנושית לטוב בעולם.