תערוכות

בחלל אחד זמני של תמונה קבוצתית מתלכדת לה מסה של פרצופים
אנונימיים. בשיחה בינינו אומרת האמנית שולי בר נבון: "יש הרבה
פרצופים, שמח, עצוב, כועס, זה יכול להיות כל אדם. ]…[ מה שמעניין
אותי זו ההרגשה שיוצאת מהציור. לא האנשים הספציפיים שיש שם, לא
האדם הפרטי, אלא סוג של אינטראקציה". ההבעות השונות האחוזות
בפני הדמויות; כמו מהוות מפגן של הסמלה חזותית משותפת ומוכרת
לבני האדם הנעים להם במרחב המשמעות האנושי. עם זאת, כל פרט
תופס אחרת את התמונה ומכאן שמתקיימות אמוציות שונות בתגובה
לממלכת העולם הנראה.
בר נבון שמתמקדת בתנודות הרגשיות שמחוללות את האינטראקציה
אומרת: "אחד כועס ואחד עם רבע חיוך, כל אחד בונה לעצמו את הסיפור
שלו, לא משנה מי מצויר שם". האמנית מציפה ומעמיסה סברי פנים של
המון יחידים ומנווטת בין החוליות הבודדות לבין המתבוננים. כך
מדוושת לה תמונה קבוצתית את הדיאלוג האקטיבי ואת יחסי הגומלין
בין החיצוני לפנימי ובין הכרת האחר להכרת העצמי.
נאוה ט' ברזני