תערוכות

המפגש של שפת הציור של יואל עם העולם כפי שהוא נראה הוא ברגע התפיסה החושית, כפי שקורא לו מרלו פונטי בכתיבתו על סזאן, זה הרקע בו יש זהות מוחלטת בין הכתם הירוק והדשא…

בניגוד לסזאן שהאמין שהוא פותח דרך אוניברסאלית : "אני הצייר הפרימיטיבי של הסגנון שהמצאתי" ושחשב גם שיש להביט על העולם דרך אידאות הקודמות להתבוננות ( דרך הכדור הגליל והחרוט ), בעולמו של יואל אין כל הנחה מוקדמת, אין ידיעה ואין ציפיה ליציבות ומיבניות קבועה כלשהי.

יואל גם עובד ללא עזרה של צילום שלכאורה מספק הבנה סטטית דו מימדית של העולם. יואל אוסף נתונים חזותיים: צורות, צבעים וקווים כיחידות ניפרדות כפי שנתפסו ברגע התפיסה החושית והוא מצפה לתשובה, לסדר, לאירגון, למשוואה קבועה שתתאר את התנועה והתמורות בעולם.

התשובה ממאנת להופיע.

יואל בודק ומתעמת, עם תכנים מחייו: משפחה, עבודה, מילואים ( כולל ארועים טראומטיים ממלחמת לבנון הראשונה), הסטודיו שלו ודיוקנאות עצמיים.

יואל לא נשאר עם ההפשטה, במובן זה שההפשטה איננה המטרה אלא האמצעי. אמצעי להכיל, לפענח, למצוא סדר בכל אותם נושאים שציינתי, בכל אותם נושאים בחייו. הסדר אינו בנמצא עבור יואל והשפה הציורית חושפת את הכאוס.

ג'קסון פולוק  מדבר על ציור הפעולה שלו ככלי של כתיבה אוטומאטית שמאפשר להנכיח סדר מתוך הלא מודע שבציור הפעולה והוא מסביר שאם הוא נכנס למקצב של עבודה ללא מודעות, הוא מצליח להגיע להרמוניה מושלמת. יואל לא מנכיח סדר מתוך הלא מודע, אבל, החיפוש האין סופי שלו, בתיקון על תיקון, בכיסוי, בחזרה לרישום, בניסיון להתחיל שוב מההתחלה, יוצרים מעין ציור פעולה מתוך התבוננות, מקורי ויוצא דופן המצליח לגעת בהרמוניה המושלמת שמדבר עליה פולוק: יופי נדיר של ציור.

"