תערוכות

על פניו, עוסקת תערוכת היחיד של מוסט בענייני דיומא אורבניים: שיפוצים, המולת העיר הבלתי פוסקת, חפירות, בורות, מנופים, אתרי בנייה וחניונים תת-קרקעיים. מבט נוסף חושף מציאות רבת שקט, בדידות, ניתוק, ניכור ואפילו סכנה.

משיכות המכחול של מוסט הן כליטוף כנפי יונה.
בידיה היכולת לביית ולעשות שימוש במצעים בלתי שגרתיים כגון אריזות טלוויזיה מקרטון ושאריות מסקין טייפ.
במיומנות של אלכימאית מנוסה היא מציירת עליהם בגוונים שקופים של סגול, לבן, חום ולפעמים גם וורוד.
רוב הזמן (Most of the time) אין היונה פוסעת על קרקע מוצקה.
היא נעה בין שמים וארץ, נוסקת אל-על לגבהים נטולי אחיזה ומביטה על המתרחש ממנוף בדמות רובוט מפלצתי.
במעבר חד צוללת הציפור אל תוך תהום.
שם, בתחתית השאול, פוצחים השדים במחול; שם, במרבצי האופל, מתפרצים הדחפים; ושם, במחשכים ובנבכי התודעה, נפערים בולענים, שלא יתמלאו לעולם.
דאייתה הקלה של היונה בין האגו העליון, דרך מרחבי התת-מודע ועד למרתפי הלא-מודע, רושמת חיפוש מתמיד אחר חוף מבטחים, שבו תוכל ליישב את כוחות המשיכה הסותרים, הטורדים את מנוחתה.
את השלווה המיוחלת היא מוצאת בין שכבות הציור, ואת המציאות – באמנות.
רויטל בן-אשר פרץ, אוצרת התערוכה