תערוכות

באובייקטים המורכבים והגדולים של  אבינועם שטרנהיים, משולב עולם דימויים המושפע מתרבויות שבטיות פגאניות כמו גם פנטזיות של סרטי אימה ומדע בדיוני. האובייקטים, כך קורה,  שזורים לרוב במקצבים משתנים ובמבניות מורכבות המושפעים וקשורים קשר הדוק לאנרגיות ולסאונד של המוזיקה.
בתערוכה בבית האמנים, משלב אבינועם לראשונה פס קול שהוא יצר כחלק מהמיצב בחלל הגלריה. היצירה המוסיקאלית בת 14 הדקות נועדה ומנסה ליצור מרחב, חלל שהצופה נע בתוכו. המוסיקה מחברת לזיכרון מזמן לא ידוע. כמו האובייקטים של אבינועם גם לסאונד שהוא מנגן ויוצר יש מאפיינים פרגמנטריים, איכויות רישומיות.

אבינועם שטרנהיים, מוסיקאי ואמן. הבסיס לעבודה שלו הוא המוזיקה. מזה כעשר שנים הוא יוצר ומופיע עם להקות אינדי-רוק (לבנון, Suicidal Furniture). המוזיקה לוקחת חלק חשוב בהבנה ובפעולה שלו גם כאמן פלסטי.

שטרנהיים מעיד על עצמו כי הוא  עובד בעצמות גבוהות, מיידיות, מתפוצצת, אגרסיביות בעלות מבנה ותכלית  המתגלים באופן אינטואיטיבי תוך כדי התעסקות בחומר וחשיפת הפוטנציאל הטמון בו – בדומה למבנה של קטע מוזיקלי.

שטרנהיים עובד לרוב עם אובייקטים שמוצא ברחוב, שאריות חומרים, חפצים זרוקים, פגומים, שאיבדו את מקומם בעולם, נזרקו וננטשו. חשוב לו לשמור על הזהות של האובייקטים והחומר ולהחיות אותם מחדש, לטעון אותם בשימושיות מסדר מדומיין, בפונקציונאליות מופרכת.

העבודות הפיסול והסאונד של אבינועם מכירות בהתפתחות הטכנולוגית והמדעית, ובכללן גם בעודפות ובחוסר התוחלת של הדימוי. הן מבקשות לחזור לתמימות ילדותית של משחק וסקרנות, המלאכותי והתרבותי הוא הטבע והעולם שבו פועלות העבודות.

העבודות נסובות סביב השאלה: איך פנטזיה בוראת את המציאות שסביבנו ואיך המציאות מתפרקת חזרה אל תוך פנטזיה של משהו אחר. השימוש במה שנתון בעולם משמש את אבינועם כמצע פורה ליצירת אגדות חדשות וסמלים.