תערוכות

שושנה הימן חתרה לאורך השנים, במכלול יצירותיה, לצמצום צבעוני וצורני. לתערוכה זו בחרנו בעיקר להתמקד ולהציג גוף ציורים בפורמטים גדולי מימדים (שלושה עד חמישה מטרים) שבוחנים את היחסים בין הרישום בקווים גיאומטריים מדויקים ונקיים, לבין המרחב המונוכרומטי של מצע הציור עליו הוא מוטל. על אף השפה הציורית הגיאומטרית והאבסטרקטית במחזור העבודות שרק חלק ממנו נבחר להציג בתערוכה, קיימת תחושת חלל חזקה שהפנים והחוץ שלה שלובים אלו באלו.

דימויים בשחור לבן המתנסחים ונקראים גם "טילי חלל" חותכים אלכסונית את הבדים הגדולים ונוסקים מעלה, לצד מעין מזבחות, כסאות ענק מתהפכים לכל עבר בקומפוזיציות  גיאומטריות מרתקות. קופסאות הנראות כמעין מערכת לבירינטית מיבנית המשתרגת מתוך ובתוך החלל הקופסתי, בתחושה תלת ממדית שנובעת מתוך הגיאומטריה הדו מימדית. "קופסאות" אלו חוזרות ומופעות בציור וכן כאובייקטים פיסוליים בתערוכה.

שושנה יוצרת דיאלוג המתפתח בין הפנים לחוץ, בין דו ממד לתלת ממד ובין צורה מוכרת למופשטת כשהקונקרטי והרוחני משתלבים זה בזה.

אי אפשר שלא לחוש ולחשוב על האיכויות הרוחניות והרצון לנסוק מהגשמי למחוזות של החלל, הרוח וחוסר החומריות – הבדים הגדולים השחורים הללו ללא קו אופק המנסים להתמסמס ולהתאחד עם האין סוף ומגלמים נושאים רוחניים שתורגמו למבנים וסטרוקטורות גיאומטריות.

עיקר התערוכה מתרכז בעבודות הענק שלה משנות השמונים, בהם אנו מרגישים את התכונה לקראת סוף המילניום, כפי שהיטיבה לתאר האוצרת שיר מלר ימגוצ'י בקטלוג התערוכה "שושנה הימן רטרוספקטיבה, 2009" "בסדרת בדי ענק לקראת תחילת המילניום, בהם עולמות נבנים ומתפרקים, מלחמת גוג ומגוג – לפני היות האדם ואחרי קריסתו".

"ועתה הגיעה הימן אל מעבר לממדי הזמן והמקום הייחסיים והמריאה אל המרחב האינסופי. יצירתה היא כמו קריאה אל החלל כדי לשמוע את ההד החוזר ממנו, לאשר את הקיום בחומר. כך היא מתחברת לאמת הנבואית שהיא נושאת, נאמנה לעצמה״

שושנה הימן 1923-2009