תערוכות

אין סוסים שמדברים עברית

אין אנשים שלא מתים

חפש באנטארקטיקה….

מילים אלה שכתבה חנה גולדברג ללחן של קורין אלאל, יכולות להוות מוטו למיצב הקרחונים של רונית קרת שמותאם במיוחד לחלל בית האמנים בתל אביב.

קרת בונה מטאפורה ויזואלית מקלקרים, להתחממות כדור הארץ והפשרת הקרחונים.

קירות הקלקר הלבנים אותם יוצרת קרת בחלל הגלריה, יוצרים תחושה דואלית: יופי מקולקל, תיעוש וטבע, מוכר ומדומה.

הפיסול מכיל בתוכו הקרנות וידיאו וסאונד, שיחד ממחישים את סכנת הקיום האנושי נוכח הטבע המתכלה. אם נחפש באנטארקטיקה, כבקשת המשוררת, נמצא קרחונים מתמוטטים אל הים וסוסים שלא מדברים אף שפה נמלטים על נפשם ונופלים לתהום שיד האדם הייתה שם כדי ליצור אותו, בלופ מתמשך.

קרת מוטרדת מהיחס האנושי לטבע והתחממות כדור הארץ שישפיע על קיום החיים כפי שאנחנו מכירים אותם כיום.

"כשעמדתי מול קרחון הפוריטו – מורנו כ250  ק"מ של קרח דחוס שנשחק אל הים במהירות בלתי נתפשת, מוקפת בצעקות השתאות של הסובבים אותי, הרגשתי שסוף העולם קרב.  המראה לא הרפה ממני וחודשים אחר כך ציירתי כמהופנטת את אותם קרחוני ענק. רק שנים מאוחר יותר הבנתי שהדרך לייצג אותם בצורה מאתגרת היא שימוש בחומר הקלקר".

הקלקר כחומר גלם מהווה עבור קרת ייצוג סימבולי לקרחונים, אך הוא גם מכיל במהותו פרדוקס: המסה שלו קלה לעומת העוצמה והכובד של הקרחון, הקלקלר  לא מתכלה לעולם והקרחון הולך ונעלם. בנוסף, הקלקר משמש כחומר בידוד ואריזה והוא אחד האחראיים למפגע האקולוגי שממיס את הקרחונים. ניגודים אלה יוצרים שאלות ויוצרים המתח האמנותי ללא מענה ברור.

קרת מציבה בחלל הגלריה פסל סביבתי עשוי אריזות ושאריות קלקר שמתפקד כמיצב עדכני מורכב ומשולב וידיאו וסאונד. השפה האמנותית העכשווית משמשת את רונית לצאת מהקלישאה האילוסטרטיבית של יחס האדם לטבע, ולהעביר לצופה מרחב רגשי ורוחני בו הוא יכול לחוות את התכנים אותם היא מעוניינת להעביר כששפת האמנות  מהווה עבורה פלטפורמה מצוינת לכך.

אריה ברקוביץ — אוצר התערוכה